<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' מילה</h1>
<h2>דף קל.</h2>
כלל אמ' ר' עקיבה כל מלאכה שאיפשר לה לעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת מילה שאיפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת אמ' רב הלכה כר' עקיבה, ומנין למילה גופה שדחה את השבת אמ' ר' יוחנן [קל"ב, ע"א] אמ' קרא וביום השמיני ימול בשר ערלתו וביום ואפילו בשבת, ר' אליעזר אומ' אתיא אות אות כתיב במילה והיתה לאות ברית וכת' בשבת ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, אלא מעתה תפילין נמי דכת' ביה אות לידחי שבת, אלא אתיא ברית ברית כת' במילה והיתה לאות ברית וכת' בשבת לעשות השבת לדורותם ברית עולם, אי הכי גדול נמי דכת' ברית לידחי שבת אלא דורות דורות כת' במילה ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם וכת' בשבת לעשות השבת לדורותם, אי הכי ציצית נמי דכת' ביה לדרתם לידחי שבת, אמ' רב נחמן בר יצחק דנין אות וברית ודורות מאות וברית ודורות לאפוקי הנך דחדא חדא כת' ביה כגון גדול ותפילין וציצית דאינן דוחין את השבת. תניא כואתיה דר' שמעון שמיני ימול ואפילו בשבת ומה אני מקיים מחלליה מות ימות בשאר מלאכות חוץ מן המילה אבל מילה דוחה את השבת מאי טע' קל וחומר ומה צרעת שהיא דוחה את העבדה ועבדה דוחה את השבת מילה דוחה אתה, שבת שנדחת מפני העבדה אינו דין שתהי מילה דוחה את השבת, ומנא לן דמילה דוחה את הצרעת דכת' ימול בשר ערלתו מאי בשר ערלתו ואף על גב שיש שם צרעת, ומימאי דצרעת חמורא ולא דחיא ודילמא שבת חמורא ולא דחיא לה מילה, אלא אמר קרא וביום ואפילו בשבת.
<h2>דף קל:</h2>
וגוי אסיר לממהל קריביה המול ימול. מנין למילה בגוי שהיא פסולה דראו בר פפא משמיה דרב דאמ' ואתה [את] בריתי תשמר ור' יוחנן א' המל ימול המל ימול, והלכתא כר' יוחנן דקיימא לן רב ור' יוחנן הלכה כרבי [יוחנן] אלמא איתתא לא מהלא ואיתתא מהלא דכת' ותקח צפרה צר. ואין מביאין אוזמיל בשבת דרך רשות הרבים וכשם שאין מביאין את[ו ב]רשות הרבים כך אין מביאין אתו לא דרך גגות ולא דרך חצרות ולא דרך קרפיפות, איזה הוא קרפיף כל שסמוך לעיר דברי ר' יהודה, ר' יוסי או' [כל] שנכנסין לו בפותחת אפילו בתחום השבת ותנן הגנה והקרפיף.
<h2>דף קלג.</h2>
עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליהן אספלונית וכמון שחוק ואם לא שחק כמון מערב שבת לוע[ס]ין אותו בשיניהם ונותנין עליו, ביום טוב שוחק כדרכו, לא טרף שמן ויין נותן זה בעצמו וזה בעצמו ואין עושין לו חלוק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט, לא התקין מערב שבת כורך על ידי אצבעו ומביא ואפילו מחצר לחצר.
<h2>דף קלד:</h2>
מחמין חמין לחולה בשבת ולחיה ולקטן בין להשקותו ובין להברותו ואין אומרין נמתין לו עד שיבריא אלא מחמין לו מיד אחד קטן בריא ואחד קטן חולה מחמין לו להברותו ולמולו בשבת, ר' אלעזר בן עזריה או' [שבת קל"ד, ע"ב] מרחיצין את הקטן בין לפני מילה ובין לאחר מילה אמ' ר' יוחנן הלכה כר' אלעזר בן עזריה בין הרחצת כל גופו ובין הרחצת מקצת גופו בין חמין שהוחמו בשבת ובין חמין שהוחמו בערב שבת, והיכא דאישתפיך חמימיה ואיבדור סמניה לבתר דמהיל עבדינן ליה בשבת משום סכנה.
תנו רבנן ימול בשר ערלתו ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא הספק דוחה את השבת, ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא טומטום דוחה את השבת, ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא אנדרוגינס דוחה את השבת, ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא הנולד בין השמשות דוחה את השבת, ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא הנולד כשהוא מהול דוחה את השבת, דכולהון לא מהלינן להו בשבתא והנולד כשהוא מהול אינו צריך להטיף ממנו דם ברית.
<h2>דף קלה.</h2>
תנו רבנן בן שבעה מחללין עליו את השבת בן שמנה אין מחללין עליו את השבת ספק בן שבעה ספק בן שמנה אין מחללין עליו את השבת, שהה עשרים ותשעה יום הרי זה נפל שהה שלשים יום באדם אינו נפל ובן שמנה הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו בשבת אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה, ובן שמנה דקא אמרינן אסור לטלטלו היכא דנסיב איתתא ומית בעל או נמי פרש ולא קריב לגבה דליכא לספיקא דאיתליד לתשעה או לשבעה, אבל ודאי למיסמך עלאוי טבילה דאיכא למימר מיסמך דהדא מן כד פסקא ולא חזיא דם דאיעברא והאיי בן שמונה הוא, הכין לא תימא דאיכא דמיעברא וחזיא דם ואיכא למימר דהאי בן תשעה הוא, ואיכא דפסקא כמא יומי ולא מיעברא והדר מיעברא ואיכא למימר דהאי בן שבעה הוא, ומחלינן עליה שבתא דקא אמרינן [קל"ו, ע"א] אם חי הוא מותר ואי לא מחתיך בבשר הוא, ולענין אחולי שבתא מספיקא מחלינן דהא קא אמרינן [קכ"ט, ע"א] כל ספיק נפשות להקל, והילכך לא משכחת לה אילא או בבתולה או באלמנה דאינסיבת ומית בעל בההוא יומא או בההוא ירחא מן בעולה ראשונה.
<h2>דף קלו.</h2>
בריה דרב דימי בר יוסף איתליד ליה ינוקא שכיב בגי תלתין יומי הוא קא מאבל עלאויה, אמ"ל אבוה צורניאתא קא באעית למיכל אמ' ליה קים לי בגויה שכלו לו חדשיו, רב אשי איקלע לבי רב כהנא איתלידא ביה מילתא בגו תלתין יומי חזייה דהוא קא באעי לאיאבולי, אמליה לא סבר לה מר להא דאמ' רבי יהודה אמר שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמל' דאמ' כל ששה שלשים יום באדם אינו נפל הא בציר מן הכין נפל, אמליה קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו, והא איתמר מת ביום שלשים ועמדה ונתקדשה אמ' רבינא משמא דרבא אם אשת ישראל הוא חולצת ושבקינן לה גביה ואם כהן קידשה אינה חולצת ולא צריכה חליצה ושריא לגברא מאלתר, רב שרביא משמא דרבא אמ' אחת זו ואחת זו חולצת, אמליה רבינא לרב שרביה באורתא אמ' רבא הא כי לצפרא הדר ביה, אמליה שריתיה תהא רעוה בימיכון לישתרי תרבא הלכא כרבינא, אלמא אף על גב דהוה עשרי[ן] ותשעה יומי כמא דלא הוה שלשים נפל הוא, והני מילי מישריה לאיתתיה לעלמא אבל מת ולד ביום שלשים אי נמי בתוך שלשים לעניין ייבום אסור[ה], ואי מיבים ולד דהאוי ספיק ממזר הוא, דתניא רבן שמעון בן גמ' אומר [כל ששהה] שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהא ספיקא הוא, לגבי אשת א[ח דחייבי כריתות] הוא ואחמרו בהון רבנן לא ניבים אשת אח מספיקא דכל ספ[ק איסור]א לחומרא, לגבי אבילות אקילו ביה רבנן ביום שלשים מאבל[ות ויום] שלשים כתוך שלשים דאמי.
<h2>דף קלז.</h2>
קטן נמול לשמונה לתשעה לעשרה לאחד עשר [ל]שנים עשר לא פחות ולא יתר, כיצד כדרכו לשמונה נימול [בין] השמשות נימול לתשעה בין השמשות שלערב שבת נימול לעשרה יום טוב שחל להיות אחר [ה]שבת נימול לאחד עשר שני ימים טובים שלראש השנה נמול לשנים עשר. קטן החולה [אין] מוהלין אותו עד שיבריא. אמ' שמואל קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל שאילו מתקשה [ו]נראה מהול שפיר דאמי אינו צריך למולו אם נראה ואם אינו נראה צריך שיחזור לימול, אמ' ראבא [קטן ברי]א מחימין לו חמין להברותו ולמולו בשבת קטן חולה אין מחמין לו חמין להברותו ולמולו בשבת. [אמר רבא] ואי בריא הוא [מה] לי חמין להברותו ולמולו בשבת. איתמר נמי אמ' ר' אבהוא אמ' ר' יוחנן [ואמרי לה] אמ' ר' אבהוא א[מר] ר' אלעזר הלכה כר' אלעזר [בן עזריה] בין הרחצת כל [גופו בין ה]רחצת מילה [בין] חמין שהוחמו בשבת בין חמין שהוחמו [בערב שבת].
<h2>דף קלז:</h2>
מהל ולא פרע כאילו לא מל כן הוא אומר אמר אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב ומול את בני יש' שנית זו פריעת מילה, [ואמר ליה] ה'ק'ב'ה' תנו ומהלינהו כהיכין דמהלי במצ' משום דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו אלא ניתנה למשה במצ', דאי סלקא דעתא דפריעת מילה ליהושע היא ניתנה אם כן ניכתוב רחמנא שוב [מול] ולישתוק אלא להכי כתב לו שנית כלומר שנית למצרים. ואילו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את העטרה ואינו אוכל בתרו[מה, ואמר רבינא] אמ' ר' ירמיה בר אבא אמר רב בשר החופה את רוב גובהה של עטרה.
תנו רבנן המל אומ' ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו [וציונו על המילה] ומהיל, אבי הבן אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו להכניסו בבריתו] שלאבינו אברהם, [והעו]מדים אומרים כשם שהיכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה, המברך אומ' אשר קדש ידיד מבטן וחוק בשאירו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צור' צוה בצואת קדשים להציל ידידות שאירינו משחת ב' כרת הברית.
המל את הגרים אומ' ב' אשר קדש' במצ' וצ' ע' המ', המברך אומ' ב' אש' קד' במצ' וצ' למול את הגר' ולהטיף מהם דם ברית שאילמלי דם ברית לא נתקימו שמים וארץ שנ' כה אמר יי' אם לא בריתי וגו' ב' כרת הבר'. המל את העבדים אומ' ב' אש' קד' במ' וצ' ע' המ', המב' אומ' אש' קדש' במצ' וצ' למול את העב' ולהטיף מהם דם בר' שאילמלי דם בר' לא נתקימו שמ' וא' שנ' כה אמר יי אם לא בריתי וגו' ב' כרת הברית. מאן דמהיל גר או עבד גדול ניכסי ערוה ונברך על המ' והדר למהיל. וגר אף על גב דמהיל בארמיותיה צריך להטיף ממנו דם ברית ועד דמתפח לא מטבלינן ליה, וכד מטבלינן ליה צריך למיזל בהדיה תלתא ואמרין ליה כהיכין דאמרו ליה מעיקרא, וגיזין ליה מן מזייה ושקלין ליה מן טופרי דידיה ודכרעיה, וצריכין למיחזי כד טביל, וכד סליק מברך אשר קדש' במצ' וצ' על הטבילה, וכן עבד משוחרר ועבדא ואמתא דזבנין להון מן גוים מעיקרא אתו [ת]ל[ת]ה ואמרין להון מצות דמחי[בי] בהון עבד ומטבלינן להון, ואמתא אתיא איתתא ועילא בהדה לבי טבילה וכד סלקא מברכא, וכל חייבי טבילות ברישא טבלין והדר [מבר]כין דתנן [פסחים ז' ע"ב] טבל ועלה בעליתו אומ' ב' אשר קדש' במצ' וצ' על הטבילה, וכל דבר שחוצץ בטבילה בגר ובעבד משוחרר ובנידה.
